לינקדאין פותחת מיקרופון ומגייסת

במהלך השנה האחרונה חברת לינקדאין מריצה בהצלחה יוזמת גיוס יצירתית שממוקדת באחד הדברים החשובים ביותר עבור החברה – תחושת השתייכות (Belonging). היוזמה הזו, אותה הגה בחור צעיר בשם לסלי טוש (אחד ממנהלי הגיוון של לינקדאין), היא ערבי 'מיקרופון פתוח' בהם מנגנים ושרים עובדי לינקדאין, חבריהם ומוזמנים נוספים – בכל פעם קהל יעד מתחום עיסוק אחר.

לסלי, שישב כצופה בפאנל עובדים שהתקיים בלינקדאין, חשב לעצמו שלדבר על התרבות של לינקדאין זה דבר מצויין, אבל ליצור סביבה שבה אנשים חווים את התרבות, יכול להיות דבר הרבה יותר עוצמתי. בעוד שלאירועי גיוס ונטוורקינג יש אופי מאוד עסקי בד"כ (מה אתה יכול לעשות בשבילי ומה אני יכול לעשות בשבילך), זהו פורמט שלא תמיד עובד עבור אוכלוסיות מסויימות, כמו שחורים ולטינים בארה"ב. זאת, מכיוון שיש אצלם גם צורך במסגרת של קשר אישי ותחושה של קהילה.

התובנה הזו הולידה אצלו את הרעיון ליצור פורמט שיכול לשלב מוסיקה ובידור ביחד עם נטווקרינג מקצועי (הוא מגיע מרקע של להקה בעצמו). התוצאה היתה ערבי 'מיקרופון פתוח' של לינקדאין. הרעיון הוא פשוט: מתמקדים בתחום עיסוק מסויים ומארגנים במועדון מגניב ערב שאליו מוזמנים עובדים מאותו תחום והם מביאים חברים שלהם – כאלה שמחפשים עבודה וגם כאלה שלא. הם מבלים ביחד ערב שבו אנשים מהקהל עולים ומופיעים על הבמה, הקהל מעודד ושומע מוסיקה טובה, מכירים אנשים חדשים – חלקם מלינקדאין, יוצרים קשרים, מבלים וחווים את התרבות של לינקדאין. ערב כזה לא בהכרח מתאים לכל חברה, אבל לתרבות של לינקדאין, הם הרגישו שזה מתאים ואותנטי.

והוא צדק. כדי לודא שהאירוע הראשון (הפיילוט) יהיה מוצלח, לסלי ניצל את הקשרים שלו וארגן מראש שילוב של פרפורמרים שייצגו גיוון וגם חיבר אותם לרעיון שהם מייצגים את המותג של לינקדאין.

גם המגייסים היו צריכים להכנס ל'ראש אחר': ערב כזה הוא לא אירוע גיוס מסורתי שבו מדברים בצורה מפורשת עם מועמדים על המשרות הפתוחות ועל הכישורים והנסיון שיש להם. בערב כזה רשימת המשרות למילוי נשארת במשרד והרעיון הוא ליצור אירוע קהילתי עם תוצאות גיוסיות, כך שהשיחה היא שונה. זו הזדמנות לכל מי שמגיע אליו להציג צד אחר שלו – שלאו דווקא בא לידי ביטוי במציאות הארגונית הרגילה. לכן, המועמדים הפוטנציאליים שמשתתפים בו ירגישו שבלינקדאין רוצים אותם בגלל מי שהם, ולא רק בגלל הכישורים שמוצגים בקורות החיים שלהם. בלינקדאין מאמינים (וגם רואים בפועל) שהגיוסים יגיעו.

כדי להרים את הרעיון, השתמשו בלינקדאין במשאב קיים של Resource Groups – קבוצות  עובדים שחולקים שיוך או מאפיין משותף כמו: הורים, נשים, שחורים, יוצאי צבא, לטיניים ועוד. היוזמה של ערבי המקרופון הפתוח היא דוגמה נהדרת לאיך קבוצות כאלה – שמאפשרות לעובדים למצוא קבוצת השתייכות חשובה – גם מספקות ערך עסקי לארגון: מעבר לפידבק שהקבוצות התבקשו לתת על הרעיון, הם סיפקו המון הפניות מתוך הרשתות הפרטיות שלהם לגבי אנשים שכדאי להזמין. רבים מהם גם התנדבו להשתתף באירוע – מה שיצר בקלות את תחושת הקהילה שיש בלינקדאין עבור המשתתפים האורחים (אלה שאינם עובדים). זה מה שגרם להם, בסופו של דבר, לרצות לבוא לעבוד בלינקדאין.

את הפיילוט עשו בלינקדאין על אנשי מכירות שידועים כאנשים יותר מוחצנים וחברותיים, אבל מהר מאוד הם גילו שזה עובד גם על מהנדסים (שאיתם היה את אחד הערבים המוצלחים ביותר), אנשי שיווק, תקשורת ועוד. לסלי שיזם את התכנית, אומר שהיה לו ברור שזה יעבוד בכל קבוצה, מכיוון שלפני שאתה מהנדס או אנליסט, אתה קודם כל בן אדם, ומוסיקה ובידור עובד עם כולם.

התוצאות של ה – Open Mic Events היו נהדרות מבחינת לינקדאין. הם ביקשו פידבק מהמשתתפים ומדד ה – Network Promoter Score  שלהם היה 9.6. זה אומר שכשהם שאלו את המשתתפים עד כמה ימליצו על ערב כזה לחברים, כמעט כולם נתנו ציון של 10/10. באירוע הראשון שעשו הם גייסו 6 אנשים וחלקם ממשיכים להגיע לאירועים האלה – הפעם בתור עובדים. כמות הגשת המועמדות עלתה ועולה אחרי כל אירוע וכך גם קידום גיוסים שנמצאים בתהליך.

בלינקדאין אומרים את המובן מאליו – ברור שלא כל יום עבודה אצלם הוא חגיגה של 'מקרופון פתוח'. ועם זאת, ערב כזה נותן לאנשים חיצוניים הזדמנות לראות בצורה אותנטית את הקשר בין העובדים בלינקדאין, להציג צדדים שלהם שלאו דווקא עולים בתהליך גיוס או בסביבת העבודה. אצל חלק מהמשתתפים זה מה שיגרום להם לעשות את ההחלטה הסופית לגבי הצעה שקיבלו מלינקדאין, עבור הרבה אחרים זה רק תחילתו של קשר. העוצמה של אירועים כאלה, לדבריהם, היא היכולת להיכנס למָקום שבו, בערב אחד, אפשר להרגיש ולהתחבר ל"לב" של לינקדאין. מבחינתם זה הקסם.